אומרים שמי שיש לו פרופיל בפייסבוק, "אין לו חיים". המציאות הפוכה. מי שאין לו חיים – בר-מינן, לא עלינו – אין לו פרופיל. במילים פשוטות: פייסבוק חוסמת את החשבון ומוחקת את התכנים שהעלה המנוח.
בכתבה של איילה צורף בדה-מרקר היא מספרת על אורי ארוך, שחי בארצות הברית ונפטר לאחרונה באופן פתאומי בגיל 36. אלמנתו החליטה להשאיר את הדף בפייסבוק פעיל, ולהפוך אותו לעמוד זיכרון שבו יוכלו החברים והמשפחה לתקשר. ארבעה ימים לאחר האסון, סגרה פייסבוק את הדף באופן חד-צדדי. תחנוניה של האלמנה לא הועילו.
"הם מחקו את כל מה שהוא כתב, והוא כתב המון", היא מספרת בכתבה. "יש לנו ילד בן שנה, תינוק. חשוב לי לשמור את מה שאבא שלו כתב ולהראות לו את זה כשיגדל. נדהמתי מכך שהם חסמו את הדף באופן חד-צדדי".
מתברר כי מדובר במדיניות הרשמית של פייסבוק. "כשהיא מגלה עמוד של גולש שנפטר, היא מוחקת את הדף המקורי מזיכרון החיפוש הפנימי בפייסבוק; חוסמת את החשבון להצעות חברות; חוסמת אפשרות להגיב לתכנים; והופכת את העמוד, ללא הסטטוסים המקוריים שכתב בעל החשבון לפני פטירתו, לדף זיכרון סטטי עם חלק מהתמונות שהיו בו".
הנימוק של פייסבוק: הגנה על פרטיותו של הנפטר. משפטן המתראיין לדה-מרקר טוען: "מבחינה משפטית הפרופיל הוא שלו, ושלו בלבד. הוא לא שלה ולא שלהם במשותף. פרופיל בפייסבוק הוא אישי ולא ניתן להעברה, משום שהוא אינו רכוש".
בלי להיות משפטן, דעתי שונה לגמרי. הפרופיל בפייסבוק הוא קניין רוחני. הבעלות עליו שייכת ליורשים החוקיים. עובדה שגוגל ומייספייס נוהגות אחרת. גוגל אינה מוחקת מידע של נפטרים, אלא אם משפחת המנוח ביקשה זאת. במייספייס יכולים יורשי הנפטר להחליט מה לעשות עם הדף שלו.
נקודת האור היחידה בכתבה: פייסבוק מתקשה לסרוק את הרשת החברתית בשפות שאינן אנגלית. אם אתה רוצה שהפרופיל שלך בפייסבוק יישאר אחריך, כדאי לך לכתוב בעברית. לפחות בינתיים, עד שפייסבוק תייעל את כושר הסריקה שלה. בכל מקרה, כדאי להתחיל לחשוב על גיבוי לפרופיל הפייסבוק, על כל צרה שלא תהיה.
התנהגותה של פייסבוק מקוממת ויוצרת רושם בריוני. כך, למשל, 900 תגובות של גולשים, שביקשו לפתוח מחדש חשבונות של נפטרים, נותרו ללא מענה.
מדאיגה במיוחד המחשבה פן ייסגר חשבונו של אלן מ' גרין, שמאז מותו מופעל על ידי אלמנתו. בחייו, הספיק אלן להעלות תכנים מעטים בלבד. מאז מותו, הפרופיל פורח. את הטקסטים, הקישורים והתמונות מעלה אלמנתו הילה בכשרון ובעוצמה. לי אישית אין בכלל ספק: זכות הקניין על הפרופיל היא לגמרי שלה. את הזכות הזאת היא הרוויחה בדם לבה.
הפוסט הקודם: סיפורה של אש"א, אשתו-של-אלן, האלמנה שעושה בושות בפייסבוק.


אולי באמת כך עדיף , מה נהיה מאיתנו ? איפה הכבוד למת בחיים הלא וירטואליים?
תמונה ממסוגרת על הקיר (האמיתי בבית) לא מספקת?
לעומת זאת , אני לא מבין מהי התועלת שפייסבוק מניבה מהמהלך הזה …אני חושב שמשעמם להם אי שם במשרדים של פייסבוק והם חסרי מעש שהחליטו לקבל על עצמם עבודת יתר ולסרוק את הסטטוסים של המשתמשים ולבדוק אם נותר עוד אוויר באפם או שמא האדמה טמנה אותם בליבה.
ממש מגעילים אותי המנהלים פייס בוק כנראה שמעולם לא נתקלו במצב של אובדן אדם קרוב אליהם. מה הדחיפות להרוס מפעלי חיים? אם זו הדרך בואו נחסום את המידע על סופרים מוסיקאים הוגי דעות שניפטרו. בוזזזזזזזזזזזזזזז למנהלי פייסבוק.