האלמנה עושה בושות בפייסבוק

אלן מ' גרין

זהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר שתמצאו היום בפייסבוק. סיפור על אהבה וחושך. הגעתי אליו במקרה. לפני כמה שבועות, לאחר שנתקלתי בכמה תגובות שלו בפייסבוק, ביקשתי חברות מאלן מ' גרין.
לא הבנתי מדוע הגבר המרשים שבתמונה כתב את התגובות בלשון נקבה. הסתקרנתי.
כשאושרה בקשת החברות, קיבלתי הודעה לאינבוקס שפתרה את התעלומה: "להסיר מכשול ושלא להטעות, זו אני – לא אלן עצמו, ואני כותבת בדף של אלן שלי, שהלך לעולמו ב-7 במרץ. כנראה באיזו דרך אני  ממשיכה לדבר איתו כך, למורת רוחם של כמה וכמה שמציעים לי כבר להניח למנוח לנוח על משכבו בשלום, רק שעדיין לא מתאפשר לי. אני לא משערת שהיכרת את אלן שלי – בוגר בצלאל, שהגיע לירושלים אחרי הצבא ונשאר פה. היו לו בדיחות יותר שחורות ויותר מוצלחות משלי, אבל מה לעשות, אשתו זה מה שנשאר. הילה".
שאלתי אותה אם מדובר בסוג של הנצחה. "זו לא הנצחה, זו היצמדות – אפילו פתטית, לא אוכל להכחיש –  לעקב רגלו של אהוב לבי המנסה, אני משערת, למצוא את מקומה של נשמתו מעבר לכאן, עכשיו כששבק חיים לכל חי. יש אלמנות פתטיות, גילתה זו של אלן, לצערה. עושה לו בושות, מייבבת כל הזמן. זו הנצחה? אלן היה מסתייג. לא להאמין כמה מים מלוחים ניגרים בלי הפסק ממני, אילו רק אפשר היה להתפיל ולהעביר לכינרת".

בפייסבוק כבר מכנים אותה אש"א
הפרופיל של אלן בפייסבוק פורח היום כפי שלא פרח מעולם. הילה מעלה מדי יום פוסטים, שירים ותמונות, כותבת עליו ואליו ללא הפסקה, ללא נשימה, מונה כל יום שחלף מאז מותו. בתחילה לא היתה חותמת כלל. היום היא כבר חותמת "אשתו של אלן". בפייסבוק כבר מכנים אותה אש"א.
זה הפוסט שהעלתה הילה היום לפנות בוקר:
"הרופא כבר הלך לישון והאחיות עברו מידי פעם לְיָדֵנוּ.  אבדה לי התחושה ברגליי, עומדת לצידךָ ומדברת עוד אליךָ. אבל האחות אורית הקטנה היתה פתאום לידי, ואמרה בלחש, 'אני לא יודעת אם שייך, אבל אם כן, עכשיו זה הרגע'. מִדַּף מודפס ומנויילן שנתנה לי, מכסה בְּיָדִי את עֵינֵיךָ, קראתי בקול את כל סדר יציאת הנשמה בְּשִׁמְךָ. 'שעת המות ארבע ורבע. אני מצטער' אמר הרופא שלפתע היה שם. ודליה זכרה לומר לי לבקש מהאחות מספריים, וגזרתי את שיערך, מונח על הכרית, ולקחנו איתנו. השמיעה היא החוש האחרון שנכבה, פעם קראתי או אמרו לי. האִם שמעתָ אותי, אוֹר חיי, בְּעוֹדְךָ דוֹעֵך וְכָבֶה החוצה".
פוסט מ-12 ביוני: "כל יום אני אומרת לו שאני אוהבת אותו, תמיד אוהב אותו, כל ימיי, בחיים האלה ומעבר להם, לנצח נצחים. אני רוצה לקוות שמשהו ממי שהיה במשך החיים שחי כאן כאלן גרין נשאר עדיין גם מעבר, וזוכר את אהבתי, ועדיין משמעותי לו מי שהיה, מי שהיינו, והאהבה שלנו. אני רוצה לקוות. האיש שהעניק לי שמונה שנים נפלאות, והרשה לי לאהוב אותו, ואהב אותי, לא האמין בהיצמדות לעבר ולמתים. אני מנסה לבחור בחיים".

מעיין של יצירתיות
מתוך האבל הכבד, נפרץ בה מעיין של יצירתיות. היא כותבת, היא רושמת רישומים, מעיין שופע שלא נגמר. כמו שהעידה על עצמה באחת ההזדמנויות: "לחיים יש הומור משל עצמם, כבר אמרתי? איש שלי ואני, קרוב לשמונה שנים שומרים את עצמנו לעצמנו, נשארים רק עם החברים הקרובים, והנה אחרי שבעה במרץ אני מנכסת לעצמי את דף הפייסבוק של האיש שלי, אחד התחומים שבהם לא נגעתי בחייו, ולפני שמתברר מה בעצם קורה מגיעים אליי ואל אלן שלי אנשים שלא פיללנו, אשר בכל אחד ואחת מהם, מסתבר, נגע – מעבר לעולם החיים שבו אנחנו עדיין נמצאים – האיש היפה, המואר שלי. בשמונה שנים (כמעט) איתו, לא היה לי צורך לכתוב או לצייר או בכלל. האור שלו מילא אותי. והנה הלך האיש ובאה ההשראה. ומה מאוד הייתי רוצה להחזיר את ב' ולקבל שוב את א'".

אלן והילה, ימי האושר

בפייסבוק נוצר סביב אש"א מעגל של חברים, שבאים לחבק, לעודד, להשתתף.
אילה שלו: "אמרתי לה, מתישהו, שהעצב שלה מלטף. רך. מתוק אפילו. יש משהו באיך שהיא מביאה את הצער הקורע שלה, באיך שהיא שופכת אותו על הדפים, שבחוויה שלי הוא נקי. היא לא מאשימה, לא מתריסה, לא מבקשת ממי שמולה תשובות שאין לו לתת. לא. היא פשוט עומדת עם מה שיש לה, נוכחת מול המציאות, ואומרת מה שיש לה בפנים, וזה נובע ממנה בגלים ונשפך. והיא אומרת אהבה ענקית, לא מוות.
"וככה זה ממשיך וממשיך. היא סופרת ימים, ואני סופרת איתה. וכבר שבועות גם. והנה יום הנישואין הראשון שלה בלעדיו, שלכבודו היא פרשה אתמול והיום את הסיפור כולו, בדרכה הייחודית, בלשונה העשירה. נשמה של משוררת. נקרעתי. הכאב שלה מהדהד כאבים קיימים אצל כולנו.
"היא מדהימה אותי. מעולם לא נפגשנו פנים אל פנים, והיא יקרה ללבי.
היום אני מרגישה קירבה לא רק אליה, אלא גם אליו. חתיכת הנצחה היא עושה. היא אומרת שאלוהימ אדירים (הניק, לא האלוהות) ואני, שתינו מתנות שאלן שלה השאיר לה כאן אחריו".
אלוהימ אדירים: "על ההתחלה אלן לכד את תשומת לבי. האיש הזה מתרסק באבלו, ובלשון נקבה, על כל קיר. והגיע הסבר מהילה, שעשה לי רסיסים ברקמות הרכות. יש הבלחות רפות של הילה, אבל רוב הזמן היא אישתו של אלן, או אש"א בפי, ששורפת עצמה בתסכול על היחטפו ממנה ומבעירה את כולנו איתה.
"כולנו חיים את אלן דרך אש"א. עושים לה מעגלי תמיכה של חום וחיבוק. גם אני מחזיקה את ידה מדי פעם וכשאני עושה זאת, אני מהתלת בהילה העקשנית על שנדמה לה שאלן עדיין רק שלה, ואומרת לה שחייבים להוריד שיער ולקנות שמלה לפני שמגיעים אל המסיבה שלי. היא צוחה ובוכקת, אבל עושה מה שאלן לא הצליח לעשות בשנותיו הנפלאות עימה. היא מצייתת.
"גם אם תחת בקשות תחנונים הזהרות הפצרות ואיומים על חייה, היא תבוא הערב  לפגוש אותי. אש"אתי".
דרך אגב, לאלוהימ אדירים יש היום יומולדת. המסיבה בחיפה. הילה תגיע. הבוקר כתבה: "שמונה וחצי, בוקר יום ראשון… התעוררתי ממש לא מזמן, ואמרתי לו – אני הולכת למסיבה היום, היית מאמין? וכאילו שמעתי אותו אומר לי, אז תעשי עצמך יפה, שבאנגלית יש לזה יותר משמעות. ואמרתי לו, אעשה לך כבוד, אשתדל. הילה, אשתו של אלן, תלבש הערב שמלה ססגונית שמראה רגליים, כמו שהוא כבר מזמן ביקש".
החיים מדהימים, כבר אמרנו?

–

עדכון, 17.7.10:
הילה התקשרה אלי אתמול, נסערת. "פייסבוק הרג את אלן בפעם השנייה", בכתה בטלפון, "החשבון נחסם". במשך הלילה פתחה יוזר חדש: אשא של אלן. בפרופיל החדש כתבה: "המשיכה לכתוב בדף שלו גם אחרי עזיבתו, עד שסגרו עליה את הדף לפתע. לא מוותרת: כאן בחדש, כמקודם: אשתו של אלן מ. גרין, לתמיד"
לקריאה נוספת: פייסבוק נפטרת ממתים