ספאם או סתם: הקמפיין של רוני אפלבוים

מי שחשב שמדיה חברתית על שלל התחרויות והפעילויות שלה עובדת רק על ילדות בנות 12 שעושות הכל כדי לאסוף לייקים, טועה בענק. רוני אפלבוים, אחד האנשים הכי אהובים, יצירתיים ומוכשרים בפייסבוק, ביצע השבוע קמפיין קמיקזה גרנדיוזי, שלא לומר ספאמיוזי. וכל זאת למה? כדי לזכות בקורא ספרים אלקטרוני. מחירו של קורא ספרים כזה נע בין 1,000 ל-1,800 שקלים.

לפני

מצד אחד, מגיע לו שאפו.
מצד שני, מגיע לו מכות.
מצד שלישי, שיהיה לו לבריאות.
מצד רביעי, מה אנחנו אשמים?

לפעמים ההבדל בין קמפיין מוצלח לבין ספאם הוא קטן מכפי שניתן לשער. את הקמפיין שלו עשה אפלבוים במרץ ובהתלהבות. נאבק על הזכייה כאילו הוא נלחם על חייו. איש אחד לבד, אני לא הייתי מעז.

במסגרת הקמפיין העצמי, פרסם אינסוף סטטוסים וקישורים בנושא, חלקם על הקיר שלו, חלקם על קירות של אחרים. אפילו כשהגיב לסטטוסים של אחרים, לא שכח להזכיר את התחרות.

אחרי

למתבונן מן הצד, דומה היה שהאיש נכנס לדיבוק. אפילו את תמונת הפרופיל המפורסמת שלו – זאת שבה הוא מצולם עם תפוח על הראש – החליף בתמונה שבה כתוב "תנו לרוני אלקטרוני" (סלוגן ולוגו: אייל גור).

איפה עובר הגבול בין קמפיין לגיטימי לבין ניג'וס חסר מעצורים?

ליקטתי חלק מן הסטטוסים והקישורים שפרסם במהלך השבוע האחרון רוני אפלבוים בדרך אל הפרס הנכסף.

אכן תמונות קשות… ומשעשעות.

אתם הרי לא רוצים שאני אבכה, נכון?
נכנסים, עושים לייקים, אני זוכה, אני שמח, אני מודה.
כנסו כנסו! אם תיכנסו ותעשו לייקים אני בטוח אזכה – ואז גם אשמח וגם לא אבכה!

מה כבר ביקשתי? תתביישו
4,038 חברים יש לי כאן בפייסבוק. כל מה שביקשתי מהם זה להיכנס לצרצרים פיס, לעשות לייק לסיפור הקצרצר שלי וככה לעשות לי טוב. כמה עשו את זה? 35. ובמילים: שלושים וחמש. מתוך 4,038. זה יפה. איזה טוב שיש המון חברים!

מקום שמיני, בזכותם ובגללכם
בזכותכם – הגעתי למקום השמיני עם 115 לייקים. תודה!
בגללכם – אני רק במקום השמיני עם 115 לייקים, כשלמקום הראשון יש 436 לייקים!
אני חייב עוד לייקים עוד עוד עוד כן כן כן כן עוד עוד עוד עוד כן כן כן עוד עוד כן !!!

מקום שישי, זה לא מספיק
הבשורה הטובה: מקום שישי, 160 לייקים! הבשורה הרעה: למקום הראשון יש 436 לייקים! אני רוצה עוד לייקים רוצה רוצה רוצה עוד עוד עוד כן כן כן בקשה בקשה בקשה תודה תודה תודה!

בקשת סיוע הומאניטרי, אני נורא סובל
כמעט בכל רגע נתון, יש לקוח שאומר לי "לא נפלתי", תלמיד שאומר "לא הבנתי", ילד שאומר "לא ידעתי", אישה שאומרת: "לא אמרתי" ופקידת בנק שאומרת: "לא". כדי לברוח מכל זה, אני קורא ספרים. אבל, אני לא מצליח לקרא ספר אחד רצוף, אז אני קורא 8 באותו זמן. מה שאומר שאני צריך להסתובב עם הרבה מאוד ספרים, בכל מקום. ספר אלקטרוני – יכול לסייע לי בכך, מאוד. וכאן – אתם יכולים לעזור לי., צריך ללחוץ על לייק לרוני – ואולי אזכה בספר אלקטרוני! נכון שאתם יכולים לעזור לי בזה???

מקום רביעי, לזכור ולעולם לא לשכוח
מצד אחד, המקום הרביעי והמכובד. מצד שני, אף אחד לא זוכר מי היה הסגן של בר כוכבא, שלא לדבר על הסגן של הסגן של הסגן

תגידו כן לזקן
נשארו עוד יומיים – ואני צריך עוד מאתיים!!! האם זה אפשרי??? האם זה ייתכן??? עד מתי אבקש??? עד כמה אתחנן??? או אתחנחן??? גברי הפייסבוק??? עלמות החן??? האם תגידו כן??? לזקן???

בשלב הזה, חלק מחבריו של אפלבוים התחילו לאבד סבלנות. נטע רוזמן כתבה לו על הקיר: "רוני היקר, רצית לייק. איי לייק. רשמת בסטטוס- לייק. שלחת באינבוקס- אמממ לייק. מילאת לי את כל דף הבית – אוקי. לייק. אבל לקום בבוקר ולראות לא אחת. לא שתיים. לא שלוש. ארבע (!!!) הודעות על זה- איי דונט לייק!. אני מקווה מאוד שתקבל את היומן האלקטרוני ושתתעסק פחות עם הפייסבוק. מי לייק יו, באהבה".

אתם לא רוצים שיאשפזו אותי, נכון?
עכשיו אני צריך עוד מאה – אחרת יאשפזו אותי בגהה! האם תצביעו לי בבקשה, גם אם השעה קשה? אודה לכם מאוד, ועוד

יום אחרון לניג'וס
אם אני מבין נכון, זה היום האחרון. להצבעה. לניג'וס. לבקשות. להסכמות. לסירובים. לאוהבים. ליריבים. וכן הלאה. הנה זה בא.
מי שהצביע תודה. מי שעוד יצביע – תודה. מי שלא, למה לא?

ובמקום הראשון – שואף, משתוקק, מתאווה
תודה לכולם!!! הגעתי למקום הראשון, אבל כנראה שהתחרות מסתיימת רק מחר בחצות, לא לגמרי ברור, כך הבנתי מהאתר. כלומר – אני חייב לשמור על המקום הזה ואני חייב עוד ועוד הצבעות!!! טוב, לא חייב, אבל רוצה. שואף. משתוקק. מתאווה. נפשי יוצאת. עיניי כלות. לבי הומה. עורג. נכסף. חפץ. אני מאוד חפץ בחפץ הזה, ספר אלקטרוני. עד כאן ממני, רוני

כאן כבר החלו חברים נוספים לאבד עשתונות. אמיר וגנר הגיב: "יאללה, הצבעתי, בחיי, חלאס! קונה לך אחד כזה מתנה אם רק תפסיק להפציץ אותנו בקמפיין שלך יש מצב שאתה פרסומאי?". אילת אגסי אמסלם: "נודניק".
אפלבוים בתגובה: "כל אלו שאומרים "נודניק" – צודקים. אבל – עד שלא עשיתם קמפיין עצמי לעצמכם – לא עשיתם קמפיין בכלל. אני מ-82 בענף הפרסום, אבל כזה – עוד לא היה לי. לראשונה בישראל התחושות האלו שלי. אז סליחה. ותודה. ובבקשה. תצביעו. תגייסו חברים. תעבדו בזה. המטרה זה אני. לחיים!!!"

אחרי דיון סוער, החלטתי להמשיך להטריד
אז ככה: עשיתי דיון ארוך עם עצמי, והחלטתי שאני ממשיך לעבוד בקמפיין הזה עד לסיום התחרות מחר בחצות. על כן – כנראה שכן אטריד אתכם עוד ועוד. מה שכן – ממש לא איעלב וגם לא אפגע אם תחליטו לפרוש מהחברות איתי כאן בפייסבוק. להפך. אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות כשבן אדם מטריד ומנג'ס לכם. תוכלו לחזור ביום שישי, אחרי הקמפיין, או לא לחזור בכלל. אוהב אתכם וכבר מתגעגע. ביי.

עברתי מטאמורפוזה
פעם, הייתי סתם. סתם סתם. פתאום, הפכתי לספאם. ולא סתם ספאם. ספאם ספאם

יאללה, שיזכה כבר בצעצוע שלו.

תנו לרוני אלקטרוני.

–
עדכון:
רוני אפלבוים זכה במקום הראשון בתחרות צרצר פיס עם הסיפור (היפה מאוד) שכתב ב-140 תווים:  הדגים דואגים, אבא? כן, אמר. והכלבים? אוהבים? מאוד, אמר ודמעות בעיניו. והיתושים? מתלחשים? בטח. ואני? אני אמות? לא, אמר. לא. זה לא חרוז.
תמונת הפרופיל עם התפוח חזרה. יש אלוהים.